טיפולי המים מתקיימים בבריכה פרטית דקות נסיעה ממרכז תל אביב

טיפולי המים מתקיימים בבריכה פרטית דקות נסיעה ממרכז תל אביב

הכשרה למטפלי מים בפולין – סיפור מסע

הוזמנתי להעביר הכשרה מקצועית למטפלי מים בפולין. לפני המסע היו בי חששות, איך יהיה לנחות על האדמה שרוב משפחתי נרצחה בה על ידי הנאצים, איך יהיה לבוא לשם היום וללמד ריפוי וחיבור בין הלבבות. נסעתי עם הפחד ומרגע שנחתתי הרגשתי כאילו נטווים להם קורים המוליכים אותי אחורה וקדימה בזמן.

חדר האוכל במלון חשוך יחסית , אור קטן דולק, כרוב ממולא ומרק קרופניק. אני פוגשת את הקבוצה, שתיים מהנשים מיד נראות לי מוכרות, כאילו הן בנות משפחה. רושמת לי את השמות במחברת, ארק, דארק, אגנשקה ועוד אגנשקה ועוד אגנשקה ,פאולינה, נטליה, קמילה, ביאטה, אירמינה. יושבת מולם באולם הגדול ומציגה את עצמי. שני משפטים, מתורגמן, שני משפטים. זה גורם לי לזקק את דבריי  כמה דק עוברות ואני מרגישה שיהיה בסדר, הם מקבלים אותי בפתיחות, צמאים צמאים לידע ולחיבור.

בערבים בחדרי אני מרגישה את אוירת בית סבתא ועולים בי זכרונות ורצון לדעת עוד על מה שביום יום מעדיפה שלא לשמוע. לקראת כניסה ראשונה לבריכה מגלה שצריך כובע ים, כיון שאין לי אני חובשת צעיף על ראשי ולרגע מדמיינת עצמי אי שם בכפר ממנו מגיעה משפחתי, משפחה דתיה ושומרת מצוות. אני יורדת לבריכה עם כיסוי ראש ומגלה שהמואה פטורה מכיסוי הראש, ומים- מלמדת את ההקשבה לנשימה (ולנשמה).

עולה בי שם רצון לדעת עוד על שורשי משפחתי, ביקשתי מאימי שתשלח לי חומר כתוב על המשפחה מצד אימה והיא מעבירה לי מספר לינקים במייל. אני יושבת בחדרי בערב שישי, יומים לפני ראש השנה ה'תש"פ. אני קוראת את זכרונות קרוב משפחתי, יהודה חרס, ולפתע צמרמורת עזה עולה- ״שלושה ימים לפני ראש השנה של אותה השנה (1942), ביום סתווי ומעונן הנאצים ערכו את ״האקציה״ השחיטה הגדולה… 1040 מיהודי קורניץ נרצחו וגופותיהם הועלו על המוקד״

הנה אני יושבת וקוראת את השורות האלה בחדרי בפולין, 77 שנים בדיוק לאחר אותו ערב נורא בו רוב משפחתי נמחקה מעל האדמה וחלקה אשר ניצל, נמלט והסתתר ביער, מוביל את הטראומה הנוראית בין העצים ובין הדורות הבאים.  ואני , ילידת 77, עיקשת לרפא את טראומות חיי , 77 שנים אחרי אותו לילה יושבת כאן לחלוק פה את הריפוי אשר ליבי מבקש לשתף בעולם.

במפגש הקבוצתי הבא אני לא יכולה לעצור את הדמעות ומשתפת את הקבוצה בסיפורי. הדמעות זולגות לרובנו, צר לי שלא היה באותו יום זמן לשמוע אחד אחד את סיפור הכאב המשפחתי העובר בין הדורות אך לבבותינו נגעו מעבר למילים.

pazya_divider

 יום לאחר מכן , ניגשת אלי אחרי ההדגמה שעשיתי המצילה של הבריכה. פולניה שאינה דוברת אנגלית. היא תופסת אותי בדרך לשירותים, מחבקת אותי, נוגעת בלב שלי אומרת באנגלית energy ומתחילה לבכות בזרועותיי. אני מחבקת אותה חזרה , בידיים היא מסמנת לי- ״אפשר שאת תחזיקי אותי במים?״ אני מסמנת לה ש״בטח, אחרי שיסתיים השיעור״.

כולם יוצאים מהמים, היא נכנסת. בגלל שאי אפשר לשוחח מפאת השפה אני אפילו לא יכולה לשאול אותה מה כואב לה. אני לוקחת אותה בין ידיי על המים, והיא באופן די מיידי , מתחילה לשחרר כאב עמוק אל תוך המים. העוצמות גבוהות מאוד ואני איתה, אי שם במרתף הפלורסנטי בעיירה קטנה בפולין, מרגישה בין ידי את פעימות ליבה. הדמעות שלה מתערבבות עם המים והגוף משחרר משחרר בעוצמה. חצי שעה אנחנו ככה ביחד עד שנרגעת הסערה וגל אנרגטי של שחרור מלא הושלם. אני מביאה אותה אל הקיר, הנשימה שלה יציבה ורגועה. היא פוקחת עינים ומנשקת אותי נשיקות נשיקות נשיקות על הפנים. אומרת לי ״סופר וומן״.

אני עולה לחדר שלי. יושבת במיטה, בעצמי משחררת בכי, ככ הרבה מפגשים חזקים פה ואני מתרחבת אל העוצמות האלה של קירבה וחיבור ושחרור.

איזו מתנה לגעת בלבבות, ככה בלי מילים.

ההבנה ההולכת ומעמיקה- שזה , זה הדבר. לגעת בלב.

pazya_divider

יום אחרון לקורס ווטרדאנס, שיחה אחרונה עם התלמידים, הנושא המדובר הוא שמירה על גבולות טיפוליים ושמירה עלי, כמטפלת, בתוך מרחב טיפול במים יוצא דופן – המים. אני משתפת את התלמידים באתגר והלמידה האישית שלי במלאכת האיזון הדינמית בין מטפלת עסוקה ואמהות לשני ילדים קטנים.

בארוחת הצהרים מפתיעים אותי התלמידים במתנות מלאות מחשבה- ספר על פולין בו כתבו בכתב יד מקומות שעלי לבקרם, תליון עם האות P עבור פזיה ופולין, תמונה קבוצתית חתומה עי כל תלמיד ועוד.

מתחבקים ונפרדים לשלום, אחת התלמידות מחבקת אותי בחוזקה, מביטה בעיני ואומרת לי –

Pazya, please take care of yourself. the world needs you

אני מתרגשת עמוקות מדבריה ובלב מלא משמעות וריפוי נפרדת מפולין עד לפעם הבאה.

 

צרו איתי קשר

פזית פוקס: 8886182 052

מייל: fpfpazya@gmail.com