לפני כמה ימים, כתבתי למורתי במים, שיר ליום הולדתה ה 60 , שיר לאישה שהיא מגדלור בחיי.
נזכרתי בי, בת 27 מתוסכלת ונואשת לגלות מה אני אמורה לעשות להיות כשאהיה גדולה. חברה טובה נתנה לי עצה, אמרה לי: ״חפשי את מי שאת רוצה להיות כשתהיי גדולה״ וכך עשיתי, חיפשתי עד שפגשתי את מורתי. ראיתי אישה זורחת, מאפשרת, מחוברת ללב וליופי הקיום, הרפתקנית שמטיילת בעולם ומפזרת אדוות קסם סביבה, כשהיא החזיקה בי במים הרגשתי עטופה בטעמה המתוק של החמלה. היא היתה עבורי מגדלור והאירה את דרכי, עד היום כך.
לפני כמה שבועות, שיתפה אותי תלמידה, בחוויה מיטיבה ומשמעותית שלה מולי, ולפתע ראיתי אותי, מגדלור בחייה.
כשהתבוננתי בה, ראיתי את אדוות האור הקורנות ממנה, וראיתי אותה , מגדלור לעולם.
חשבתי לי על אדוות האור האלו, על הגדל האור אשר אינו יודע עבור מי הוא מאיר בליל חשכה.
מסע המים שלי מסמל עבורי את הבחירה להאיר בעולם, בתקווה שאדוות האור מגיעות רחוק ומאירות לאחר את דרכו.